השופט אילן איטח
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 10.9.13 (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; ס"ע 10356-04-13), בה נדחתה בקשת המבקש למתן פסק דין חלקי כנגד המשיבה (הנתבעת 1 בבית הדין האזורי).
2. בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המבקש כנגד המשיבה ושניים נוספים- חברת הגורן אוהד בע"מ (להלן -
חברת הגורן), ובעל המניות היחיד בהן - מר אוהד שגיב (להלן ביחד -
הנתבעים) לזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות שכר עבודה עבור החודשים 6-7/12 (סעיף 5 לכתב התביעה).
3. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי ביום 20.7.12 נפגע המבקש בתאונת דרכים (להלן -
התאונה); כתוצאה מהתאונה נבצר מהמבקש מלהגיע לעבודה והוא שהה בחופשת מחלה; הנתבעים שילמו באופן שיטתי את השכר לאחר ה- 10 בכל חודש; ביום בו נפגע המבקש בתאונה הוא טרם קיבל את שכרו לחודש 6/12; ממועד התאונה לא קיבל את שכר חודש 6/12 ואת שכר חודש 7/12. עוד נטען כי המבקש הודיע לנתבעים כי בשל מצבו הרפואי לא יוכל להמשיך לעבוד, וביקש בשל כך לקבל פיצויי פיטורים, אולם פנייתו זו לא נענתה. דרישתו של המבקש לשלם את מלוא שכר העבודה עבור חודשים 6-7/12 ולהעביר לו את התלושים בדין חודשים אלה, על מנת שיוכל לפנות למוסד לביטוח לאומי, לא נענתה אף היא.
4. המשיבה הודתה בכתב ההגנה, בין היתר, כי המבקש עבד אצלה בחודש 6/12 ובחלק מחודש 7/12 (סעיפים 6 ו- 7 לכתב ההגנה) וטענה כי המבקש "
קיבל מקדמה ע"ס 750 ש"ח במזומן, על חשבון שכר יוני 2012" (סעיף 16 לכתב ההגנה).
5. לאור האמור בכתב ההגנה עתר המבקש לפסק דין חלקי המחייב את המשיבה לשלם לו את שכר העבודה לחודשים 6-7/12 בניכוי המקדמה וכן פיצויי הלנת שכר.
6. המשיבה בתגובה טענה כי המשיב קיבל את כל המגיע לו, לרבות דמי חופשה והבראה, ואין הוא זכאי לקבל שום תשלומים נוספים, כמפורט בכתב ההגנה. עוד טענה המשיבה כי לכל היותר זכאי המשיב לקבל הפרשי שכר עבור חודש יוני 2012, והפרשי שכר עבור חלק מחודש יולי, ככל שלא קיבל את מלוא הכספים להם היה זכאי המוסד לביטוח לאומי.
7. בהחלטה מיום 10.9.13 דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקש למתן פסק דין חלקי "
לאור המפורט בתגובת הנתבעים". החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.
8. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי תקנה 191
לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן -
תקסד"א) שאומצה בבתי הדין לעבודה, קובעת כי לבית הדין סמכות לתת פסק דין חלקי לחלק מן התביעה, ובתנאי שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי השאלות המהותיות העומדות להכרעה; החלטת בית הדין אינה מנומקת כדבעי ולא ניתן להבין ממנה לאילו מנימוקי המשיבה היא מפנה, בפרט כאשר גם המשיבה מאשרת כי לכל היותר זכאי המבקש להפרשי שכר; השאלה אם קיבל המבקש דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי לאחר התאונה אם לאו, אינה יכולה להשליך על זכותו של המבקש לקבל שכר בגין התקופה שקדמה לתאונה; בית הדין האזורי היה מוסמך לתת פסק דין חלקי שכן הגם שנותרו מחלוקות הטעונות הכרעה, הרי שביחס לשאלת הפרשי השכר אין כל מחלוקת וממילא לא תשתנה התוצאה גם לאחר ניהול הליכי משפט; החלטת בית הדין מעבירה מסר שגוי הן למשיבה והן למעסיקים כמותה, לפיו ניתן להימנע מלשלם תשלומים שאינם שנויים במחלוקת, תוך היתלות בקיומן של מחלוקות ביחס לרכיבים אחרים; כתוצאה מהתאונה נותר המבקש, בן 64 שנים, כשמטה לחמו נשבר ואילוצו להמתין תקופה ארוכה עד למתן שכר עבור עבודה שביצע לפני למעלה משנה תגרום לו לעוול בלתי ישוער.
9. בתגובה טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין האזורי ויש להותירה על כנה; לכל היותר המבקש זכאי להפרשי שכר בגין חודש 6/12 וחלק מחודש 7/12, ואולם הוא לא שיתף פעולה עם מעסיקתו ביחס לתקבולים שקיבל, ככל שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי; המשיבה הכחישה בכתב ההגנה את זכאות המבקש לקבל ממנה כספים; הכחשה זו כוללת גם את זכאות המבקש להפרשי השכר בגין חודש 6/12 וחלק מחודש 7/12 ולכן יש לשמוע את התובענה לגופה; מכל מקום, לאור כתבי הטענות שהוגשו לבית הדין עולה כי המדובר בסכסוך כנה, ואין לפסוק בדבר חבות המשיבה בתשלום דמי הלנת שכר טרם שמיעת התובענה לגופה.
10. בתשובה לתגובה חוזר המבקש על האמור בבקשתו למתן פסק דין חלקי ובבקשה שלפני, ומוסיף כי הסכומים אותם עתר לחייב את המשיבה במסגרת הבקשה למתן פסק דין חלקי, אינם אלא הסכומים שפורטו בתלושי השכר שהפיקה המשיבה, בקיזוז הסכום שהיא טוענת ששילמה למבקש; ניסיונה של המשיבה לטעון כיום, מה שלא נטען בכתב ההגנה, כי תלושי השכר שהפיקה אינן משקפים את הסכומים המגיעים למבקש - לא יצלח; המשיבה אינה מציגה ולו טעם אחד מדוע לא היה עליה לשלם למבקש את הסכומים המפורטים בתלושי השכר שהפיקה; בהעדר מחלוקת באשר לחובת המשיבה לשלם את שכר עבודתו עד למועד התאונה, ודאי שאין מחלוקת באשר לזכאותו לפיצויי הלנת שכר.
11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובות ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. להלן טעמיי בתמצית:
א. עניין מתן פסק דין חלקי, כאמור בתקנה 191 לתקסד"א, אינו מוסדר ב
תקנות בית הדין לעבודה
(סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן -
התקנות), אך אין מניעה מלאמץ הוראות תקנה זו מכוח סעיף 33 ל
חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, והלכה למעשה אכן אומץ "מוסד" זה בסדרי הדין של בית הדין לעבודה.
ב. מתן פסק דין חלקי לפי תקנה 191 לתקסד"א יכול ויעשה מקום שנראה לבית הדין
"שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד" .
ג. החלטה אם להענות לבקשה לפי תקנה 191 היא החלטה דיונית,
"אשר מעצם מהותה וטיבה מסורה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי" . ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. כפי שיפורט להלן לא מצאתי כי נסיבות אלה מתקיימות במקרה שלפני.
ד. הנמקת בית הדין האזורי לגופו של עניין אמנם לאקונית, אך עדיין אין בכך כדי להצדיק הענות לבקשה, ואסביר: אכן כטענת המבקש תשובת המשיבה מעוררת תמיהה, שכן עיון בכתב ההגנה לא מעלה כי מצויה בה טענת קיזוז ביחס לתגמולי המוסד לביטוח לאומי. יתרה מזאת, אף אם היתה טענה שכזו נתמה מה הקשר בין תשלומים אלה ששולמו לכאורה בגין התקופה שמיום 20.7.12 לבין השכר בגין החודשים שקדמו.
ה. יחד עם זאת, לאור ההכחשה המצויה בסעיף 16 לכתב ההגנה - בהתייחס לסעיף 5 לכתב התביעה בו נטענה הזכאות להפרשי שכר, קם הספק שמא אכן מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בתקנה 191 לתקנות סדר הדין.
אני ער לכך שההכחשה של המשיבה בסעיף 16 לכתב ההגנה בדבר תשלום השכר מעבר למקדמה היתה על דרך הסתם, בעוד שתקנה 29 (א) לתקנות קובעת כי "כתב הגנה יכלול תגובה לכל טענה שנתעוררה בכתב התביעה, ולא די בהכחשה סתמית אלא
צריך המגיש להרצות טענתו במפורש" (הדגשה הוספה - א.א.). אולם אין בכך כדי להתיר את הספק המתעורר.
ו. ספק באשר להצדקה במתן פסק דין חלקי מצדיק את דחיית הבקשה בשלב דיוני זה, שכן פסק דין חלקי יכול וינתן מקום בו אין כל מחלוקת לגבי מושא הבקשה לפסק דין חלקי. ברי, שככל שיסתבר בהמשך כי הגנת המשיבה בעניין זה הייתה סתמית הרי שממילא ניתן יהיה ליתן לזה ביטוי בדרכים שונות ובכלל זה פיצויי הלנה והוצאות משפט.